קֹרֵ֤א מִמִּזְרָח֙ עַ֔יִט מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק אִ֣ישׁ (עצתו) [עֲצָתִ֑י] אַף־דִּבַּ֙רְתִּי֙ אַף־אֲבִיאֶ֔נָּה יָצַ֖רְתִּי אַף־אֶעֱשֶֽׂנָּה׃ {ס}

דַאֲמַר לְכַנָשָׁא גַלְוָתָא מִמַדִינְחָא לְאַיְתָאָה בִגְלֵי כְעוֹף קַלִיל מַאֲרַע רְחִיקָא בְּנֵי אַבְרָהָם רְחִימִי אַף מַלְלֵית אַף אַיְתִינָהּ אַף אַתְקֵינְתָּא אַף אַעְבְּדִינָהּ:

קורא ממזרח עיט. הוא כורש, וקראו עיט, כאילו יעוף למלאות רצוני:

אף דברתי. זאת הגזירה, אף אביאני', יצרתיה בגזירת שמים אף אעשנה בארץ:

קורא. אני הוא קורא את העיט לבא ממזרח ר״ל אעיר לב כורש היושב במזרחה של בבל ומהרה קל יבוא כעוף הפורח:

איש עצתי. הוא כורש שיעשה מה שיעצתי על בבל וכפל הדבר במ״ש:

אף דברתי. הדבר הזה דברתי טרם בואה:

יצרתי. את הפורעניות הזאת על בבל:

עיט. כן יקרא העוף הדורס כמו וירד העיט על הפגרים (בראשית ט״ז):