הִקָּבְצ֥וּ וָבֹ֛אוּ הִֽתְנַגְּשׁ֥וּ יַחְדָּ֖ו פְּלִיטֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם לֹ֣א יָדְע֗וּ הַנֹּֽשְׂאִים֙ אֶת־עֵ֣ץ פִּסְלָ֔ם וּמִֽתְפַּלְלִ֔ים אֶל־אֵ֖ל לֹ֥א יוֹשִֽׁיעַ׃

אִתְכְּנִישׁוּ וֶאֱתוּ אִתְקְרָבוּ כַחֲדָא מְשֵׁיזְבֵי עַמְמַיָא לָא יָדְעִין דְנָסְבִין יַת אָעֵי צַלְמֵיהוֹן וּבְעָן מִן דַחֲלָא דְלָא יִפְרוֹק:

הקבצו ובאו. לשון צווי:

פליטי הגוים. הם הבבליים והטעם כן קראתי מקדם, ולא ידעו זה הנושאים:

הקבצו וכו׳. הפחותים שבעכו״ם עובדי האליל הקבצו בואו אלי התנגשו כולכם יחד להתווכח עמדי אבל הנושאים את עץ פסלם אשר לא ימיש ממקומו המתפללים אל אשר לא יוכל להושיע לא ישימו לב לדעת ולהבין מעשיהם:

התנגשו. מל׳ הגשה:

פליטי. ענין פחות ושפל כמו פליטי אפרים (שופטים י״ב:ד׳) ופי׳ הפחותים והנבזים שבאפרים:

פסלם. מל׳ פסל וצורה: