כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־יְ֠הֹוָ֠ה בּוֹרֵ֨א הַשָּׁמַ֜יִם ה֣וּא הָאֱלֹהִ֗ים יֹצֵ֨ר הָאָ֤רֶץ וְעֹשָׂהּ֙ ה֣וּא כֽוֹנְנָ֔הּ לֹא־תֹ֥הוּ בְרָאָ֖הּ לָשֶׁ֣בֶת יְצָרָ֑הּ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ דִי בְרָא שְׁמַיָא הוּא אֱלֹהִים דְשַׁכְלִיל אַרְעָא וְעָבְדָהּ הוּא אַתְקְנָהּ לָא לְרֵיקָנוּ בְרָהּ אֱלָהֵין לְאַסְגָאָה עֲלָהּ בְּנֵי אֱנָשָׁא אַתְקְנָא אֲנָא יְיָ וְלֵית עוֹד:
כי. הוא כוננה, באדם ובבהמה:
לא תהו בראה. לשוא:
הוא האלהים. וכאומר אבל אין כח מה בצבא השמים הנבראים:
יוצר הארץ. מי שיצר את הארץ ותקנה להיות מגולה מן המים הוא הכין כל אשר בה ואין דבר ביד צבא השמים:
לא תוהו בראה. כשבראה את הארץ לא בראה להיות תוהו כ״א לשבת בה בני אדם א״כ בודאי הכין בה כל הצורך:
אני ה׳. הבורא את אלה:
ואין עוד. מי עמדי כמוני:
ועושה. ענין תקון וכן וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח:ז׳):
כוננה. מל׳ הכנה:
תוהו שממון:
לשבת. מל׳ ישיבה:
