אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ דִי בְרָא שְׁמַיָא הוּא אֱלֹהִים דְשַׁכְלִיל אַרְעָא וְעָבְדָהּ הוּא אַתְקְנָהּ לָא לְרֵיקָנוּ בְרָהּ אֱלָהֵין לְאַסְגָאָה עֲלָהּ בְּנֵי אֱנָשָׁא אַתְקְנָא אֲנָא יְיָ וְלֵית עוֹד:
כי. הוא כוננה, באדם ובבהמה:
לא תהו בראה. לשוא:
הוא האלהים. וכאומר אבל אין כח מה בצבא השמים הנבראים:
יוצר הארץ. מי שיצר את הארץ ותקנה להיות מגולה מן המים הוא הכין כל אשר בה ואין דבר ביד צבא השמים:
לא תוהו בראה. כשבראה את הארץ לא בראה להיות תוהו כ״א לשבת בה בני אדם א״כ בודאי הכין בה כל הצורך:
אני ה׳. הבורא את אלה:
ואין עוד. מי עמדי כמוני:
ועושה. ענין תקון וכן וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח:ז׳):
כוננה. מל׳ הכנה:
תוהו שממון:
לשבת. מל׳ ישיבה:
