יְשַׁעְיָהוּ מ״ד · י״ט

וְלֹֽא־יָשִׁ֣יב אֶל־לִבּ֗וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֮ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ שָׂרַ֣פְתִּי בְמוֹ־אֵ֗שׁ וְ֠אַ֠ף אָפִ֤יתִי עַל־גֶּחָלָיו֙ לֶ֔חֶם אֶצְלֶ֥ה בָשָׂ֖ר וְאֹכֵ֑ל וְיִתְרוֹ֙ לְתוֹעֵבָ֣ה אֶעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

וְלָא מֵתִיב לְלִבֵּהּ וְלָא מַדַע וְלָא סוּכְלְתָנוּ לְמֵימַר פַּלְגֵהּ אוֹקֵידַת בְּנוּרָא וְאַף אֲפִיתִי עַל גוּמְרוֹהִי לְחֵם טְוֵית בִּסְרָא וַאֲכַלֵית וּשְׁאֵרֵהּ לְתוֹעֵבָא אַעְבֵּיד לְיִבְלֵי אָעָא אֶסְגוֹד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ולא ישוב אל לבו. רמז לשכל שהוא העקר:

מ"ם עם וי"ו במו נוסף כמלת כמו (תהלים נ"ח י'):

ויתרו. הנותר:

לבול. אין רע לו, יש אומרים לפסל או לצורה, ורבי משה הכהן אמר כי כמהו כי בול הרים (איוב מ' כ'), והטעם צמח:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

ולא ישיב. אינו נותן אל לבו לבחון בדבר ואין בו לא דעת ולא תבונה לחשוב הלא מקצתו שרפתי בתוך האש ואף וכו׳:

אפיתי על גחליו לחם. אמר לחם ע״ש סופו כי אחר שנאפה נעשה לחם וכן וטחני קמח (לקמן מו):

אצלה. כמו ואצלה ויתרו. ואיך אעשה הנותר לפסל המתועב בעיני ה׳ ואיך אשתחוה לענף עץ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

ויתרו. מלשון נותר:

לבול. כמו ליבול וכן כי בול הרים ישא לו (איוב מ׳:כ׳) וענינו צמח וענף:

אסגוד. אשתחוה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל