הָעֲנִיִּ֨ים וְהָאֶבְיוֹנִ֜ים מְבַקְשִׁ֥ים מַ֙יִם֙ וָאַ֔יִן לְשׁוֹנָ֖ם בַּצָּמָ֣א נָשָׁ֑תָּה אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֶעֱנֵ֔ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֶעֶזְבֵֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
עִנְוְתָנַיָא וַחֲשִׁיכַיָא דִמְחַמְדִין לְאוּלְפָנָא הָא כְּצַחְיָא לְמַיָא וְלָא מְשַׁכְּחִין רוּחֵיהוֹן בְּסִגוּפָא מְשַׁלְהַיָא אֲנָא יְיָ אֲקַבֵּיל צְלוֹתְהוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לָא אֲרַחֵיקִנוּן:
העניים. כאשר תשובו מבבל אל ירושלם:
נשתה. חרבה כמו ונשתו מים מהים (ישעיהו י"ט ה'):
אני יי אענם. אני אלהי ישראל, כי אני מושך אחר עמו כמשפט:
העניים וכו׳. בני הגליות כשישובו לארצם דרך המדבר יבקשו מים ולא ימצאהו בצמא. בעבור הצמאון כאלו נעתק לשונם ממקומו:
אענם. בדבר שאלתם על המים:
נשתה. ענין העתקה וכן ונשתו מים מהים (לעיל יט):
אענם. מל׳ עניה ותשובה:
