הֵ֤ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ׃

הָא יִבָּהֲתוּן וְיִתְכַּנְעוּן כָּל עַמְמַיָא דַהֲווֹ מִתְגָרִין בָּךְ יְהוֹן כִּלְמָא וְיֵבְדוּן אֱנָשֵׁי דִינָךְ:

הן. הנחרים בך, מבנין נפעל מגזרת חרי אף (שמות י"א ח'), וכמו נחרו בי (שיר השירים א' ו'), והטעם על בני בבל, כי בעת פקדתם והחריבם, פקד את בניו ושבו לגבולם במצות כורש:

הן יבושו. באמת סוף הדבר יבושו כל הכועסים בך:

אנשי ריבך. המריבים עמך:

הנחרים. מל׳ חרון וכעס וכן בני אמי נחרו בי (ש״ה א) כאין. כלא דבר: