שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִֽי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה הַמּוֹצִ֥יא בְמִסְפָּ֖ר צְבָאָ֑ם לְכֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יִקְרָ֔א מֵרֹ֤ב אוֹנִים֙ וְאַמִּ֣יץ כֹּ֔חַ אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר׃ {ס}

זְקוּפוּ לְרוּמָא עֵינֵיכוֹן וַחֲזוּ לְמִדְחַל קֳדָם מַן דִבְרָא אִלֵין דְאַפֵּיק בְּמִנְיָן חֵילֵי שְׁמַיָא לְכוּלְהוֹן בְּשִׁמְהָן קָרֵי מַסְגֵי גְבוּרָן וּתְקוֹף חֵיל חַד מִסִדְרֵהּ לָא מִתְעַכָּב:

שאו. מי ברא אלה. הבריאות שהם שם, ומי הוא המוציא בכל יום במספר צבאם, וזה כנגד הרואי', גם יתכן להיותו רמז לכוכבי לכת שיש מספר ידוע לכל אחד אצל השם, רק בני קדם וכל חכמי המזלות עד היום לא יוכלו לעמוד על אמונת מספר צאת כל אחד, או ידבר על מספר הכוכבים שהם בגלגל העליון, כי אין יכולת לדעת מספרם:

מרוב אונים. שיש לשם, ושהוא אמיץ כח:

איש לא נעדר. והטעם על המספר, או על עצם כל כוכב, איננו מת לעולם, והנה איש כמו עצם, וכן והאיש גבריאל (דניאל ט' כ"א):

מי ברא אלה. הכוכבים והמזלות הנראים במרום ומי הוא המוציא בכל יום צבא מרום במספר אחד:

לכלם. לכל כוכב קרא בשם הנאה והראוי לו וכאומר הלא ה׳ עושה כל אלה:

מרוב אונים. בעבור רוב האון ואמצות הכח שיש לו לכן לא נעדר אחד מהם כל ימי עולם כי מתחלה עשאן שיהיו קיימין לעולם:

אונים. ענין כח כמו ואונו בשרירי בטנו (איוב מ׳:ט״ז):

ואמיץ. ענין חוזק איש. ר״ל אחד מהם:

נעדר. ענין חסרון כמו אחת מהנה לא נעדרה (לעיל לד):