אַ֣ף בַּל־נִטָּ֗עוּ אַ֚ף בַּל־זֹרָ֔עוּ אַ֛ף בַּל־שֹׁרֵ֥שׁ בָּאָ֖רֶץ גִּזְעָ֑ם וְגַם־נָשַׁ֤ף בָּהֶם֙ וַיִּבָ֔שׁוּ וּסְעָרָ֖ה כַּקַּ֥שׁ תִּשָּׂאֵֽם׃ {ס}

אֲפִילוּ יִפְשׁוּן אֲפִילוּ יִסְגוּן אֲפִילוּ יִתְרַבּוּן בְּאַרְעָא בְנֵיהוֹן וְאַף רוּגְזֵהּ יְשַׁלַח בְּהוֹן וְיִבְהֲתוּן וּמֵימְרֵהּ כְּעַלְעֵילָא לְקַשָׁא יְדַבֵּר יַתְהוֹן:

אף וגו'. הטעם כעצים שאבדו כאלו לא נטעו מבנין נפעל, זורעו מבנין שלא נקרא שם פועלו:

בל שרש. פעל מבנין פועל הקל:

וגם נשף. כמו נשפת ברוחך (שמות ט"ו י'), וטעם וגם כמו עוד:

אף בל נטעו. והרי הם אפי׳ כאלו לא נטעו מעולם ואפילו כאלו לא נזרעו מעולם שהוא פחות מנטיעה:

אף בל שורש וכו׳. לכשיעקרו לא ישריש אפי׳ הגזע בארץ שיהא מחליף ר״ל לא יחזרו לקדמותם:

וגם נשף. ואפילו בנפיחה בעלמא יבושו יאבדו ורוח סערה תשאם ממקומם כקש הנישא ברוח:

גזעם. שרשם וכן מגזע ישי (לעיל יא):

נשף. ענין הפחה כמו נשפת ברוחך (שמות טו):

כקש. תבן: