דַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֤ב יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֺנָ֑הּ כִּ֤י לָֽקְחָה֙ מִיַּ֣ד יְהֹוָ֔ה כִּפְלַ֖יִם בְּכׇל־חַטֹּאתֶֽיהָ׃ {ס}

מַלִילוּ עַל לִבָּא דִירוּשְׁלֵם וְאִתְנַבּוּ עֲלָהּ אֲרֵי עֲתִידָא דְתִתְמְלֵי מֵעַם גַלְוָתָהָא אֲרֵי אִישְׁתְּבִיקוּ לָהּ חוֹבָהָא אֲרֵי קַבִּילַת כָּס תַּנְחוּמִין מִן קֳדָם יְיָ כְּאִלוּ לָקַת עַל חַד תְּרֵין בְּכָל חַטָאתָהָא:

דברו. לעולם דבור על לב להסיר העצב והדאגה שעברה, וכן וידבר על לבם (בראשית נ' כ"א):

וטעם ירושלם כנסת ישראל:

כי מלאה צבאה. מלאו ימיה, וכמוהו כל ימי צבאי איחל (איוב י"ד י"ד) הלא צבא לאנוש [שם ז' א'] והמפרשים אמרו שהוא כמשמעו, והראשון הוא הנכון:

כי נרצה. נשלם ותם, כמו עד ירצה כשכיר יומו [שם י"ד ו'] אז תרצה הארץ (ויקרא כ"ו ל"ד) כטעם תם עונך (איכה ד' כ"ב):

כפלים. מצרות שלקח כל גוי:

בכל חטאותיה. בעבור כל חטאותיה:

על לב. דברים המקובלין על הלב:

וקראו אליה. אמרו לה אשר מלאה ונשלמה זמן גלותה:

כי נרצה. נתפייס עונה ר״ל נתכפר עונה:

כי לקחה. כי כבר לקחה תשלומין מיד ה׳:

כפלים. ר״ל שתי גליות גלות בבל וגלות ראמולוס:

בכל חטאתיה. בעבור כל חטאתיה:

צבאה. ענינו זמן קצוב וכן הלא צבא לאנוש (איוב ז׳:א׳):

נרצה. מל׳ רצוי ופיוס: