וּלְבָנ֕וֹן אֵ֥ין דֵּ֖י בָּעֵ֑ר וְחַ֨יָּת֔וֹ אֵ֥ין דֵּ֖י עוֹלָֽה׃ {פ}

וְאִילָנֵי לִבְנָן לָא יְסַפְקוּן לְאַדְלָקָא וְחֵיוָתָא דְבָהּ לֵית הִיא כְּמִיסַת לַעֲלָתָא:

ולבנון. ואין לשם צורך לעולות, כי אין די בלבנון לבער, וטעם לבנון שיבינו השומעים, כי הטעם כל עצי הארץ וכן טעם חיתו:

ולבנון. לפי רוב גדלו אין די בעצי יער הלבנון להבעיר בהם האש על מזבחו ואין די בחיות הלבנון להקריבם עולות לפניו:

ולבנון. שם יער בא״י:

בער. מל׳ הבערה ומוקד: