אֶת־מִ֤י נוֹעָץ֙ וַיְבִינֵ֔הוּ וַֽיְלַמְּדֵ֖הוּ בְּאֹ֣רַח מִשְׁפָּ֑ט וַיְלַמְּדֵ֣הוּ דַ֔עַת וְדֶ֥רֶךְ תְּבוּנ֖וֹת יוֹדִיעֶֽנּוּ׃

לְהוֹן דִבְעוֹן מִן קֳדָמוֹהִי אֲסַבַּר חוּכְמָא וְאַלְפִינוּן אוֹרַח דְדִין וִיהַב לִבְנֵיהוֹן אוֹרַיְתָא וְאוֹרַח דְסוּכְלְתָנוּ לִבְנֵי בְנֵיהוֹן הוֹדְעִינוּן:

את מי נועץ. מבנין נפעל פועל עבר, על כן הוא פתוח עי"ן, עם מי התיעץ:

ויבינהו. ויתן בינה לשם, ולימדו בארח משפט, ששם לכל מוסר ומוסר:

וילמדהו דעת. העתידות:

את מי. עם מי נתייעץ ומי השכילו בינה ומי למדו ללכת בדרך משפט ומי למדו דעת ומי הודיעו דרך תבונות וכפל הדבר העמים הרבה לתפארת המליצה: