יְשַׁעְיָהוּ ד׳ · ג׳

אסוף. הטמן חרפתנו כמו ואספתו אל תוך ביתך (דברים כ״א:י״ב) שהאשה כשהיא נשואה אין נוהגין בה מנהג הפקר ומ"א נבוכדנאצר גזר שלא יבעלו א"א שלא יענשו לכן היו מבקשות שיהא עליהן שם אישו':

וִיהֵי דְאִשְׁתָּאַר יְתוּב לְצִיוֹן וּדְעָבַד אוֹרַיְתָא יִתְקַיֵם בִּירוּשְׁלֵם קַדִישׁ יִתְאֲמַר לֵיהּ כָּל דִכְתִיב לְחַיֵי עַלְמָא יֶחֱזֵי בִּנְחָמַת יְרוּשְׁלֵם:

והיה. כל הכתוב לחיים בירושלם. אפרשנו בספר תרי עשר בפסוק אז נדברו (מלאכי ג טז):

הנשאר בציון. הנשאר מישראל ישב בציון, והנותר מהם ישכון בירושלים וכפל הדבר במ״ש:

יאמר לו. על כל הנשאר יאמר עליו שהוא קדוש:

כל הכתוב. כל מי שכתוב בספר להיות חי בעולם הנצחי ישכון בירושלים: