אֲמָרֵית לָא אִתְחַזֵי עוֹד קֳדָם דְחֵילָא דַייָ בְּאַרְעָא בֵית שְׁכִינְתֵּהּ דִי בָה אֲרִיכוּת חַיָא וְלָא אֶפְלַח קֳדָמוֹהִי עוֹד בְּבֵית מַקְדְשָׁא דְמִתַּמָן עֲתִיד לְמִפַּק חֶדְוָא לְכָל יַתְבֵי אַרְעָא מִלְמֵידַר בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְקוּדְשָׁא מְדוֹרֵי פְּסָק:
אמרתי [לא אראה יה]. השם איננו מקרה עד שתשלט העין בו רק הוא נר' במעשיו, והטעם שלא יראה מעשי השם בעולם הזה, והוא שיכיר מעשי השם בעולם הזה, וזהו בארץ החיים, כאילו הוא יפרש דבריו והנה הזכיר בתחלה תענוג האדם בעולם הזה, והוא שהזכיר [צ"ל שהכיר] מעשי השם, ואח' כך שיתענג במראה העין להיות עם חביריו וזהו לא אביט אדם עוד:
חדל. כמו תבל, ויתכן היות המלה הפוכה כמו כבש כשב מגזרת חלדי (תהלים ל"ט ו') ויתכן היות כמוהו מה חדל אני [שם ה'] ויתכן שנקרא' העולם הזה חדל, שחדל לעולם להיות אדם בו:
לא אראה יה. עוד לא אסתכל להתבונן במעשה יה ויפרש אמריו לומר לא אסתכל מעשה יה:
בארץ החיים. ר״ל בזה העולם כי אמות ואלך ממנו:
לא אביט אדם. מעתה לא אביט אותן בני אדם אשר הם עם יושבי חלד ר״ל המתהלכים עם הבריות היושבים בזה העולם:
חדל. כן נקרא העולם וכן כל יושבי חלד (תהילים מ״ט:ב׳) כי הוא מתהפך כמו כבש כשב והדומים:
