זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו בָּזָ֨ה לְךָ֜ לָעֲגָ֣ה לְךָ֗ בְּתוּלַת֙ בַּת־צִיּ֔וֹן אַחֲרֶ֙יךָ֙ רֹ֣אשׁ הֵנִ֔יעָה בַּ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

דֵין פִּתְגָמָא דִי מַלֵיל יְיָ עֲלוֹהִי מְבַסְרָא עֲלָךְ מְמִיקָא עֲלָךְ מַלְכוּת כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן בַּתְרָךְ רֵישֵׁיהוֹן מְנִידִין עַמָא דְבִירוּשְׁלֵם:

עליו. על סנחריב:

בזה לך. בת ציון תבזה אותך ותלעג עליך (וקראה בתולה על כי לא נכבשה מעולם ולא באה ברשות אחר כבתולה שלא באה ברשו׳ הבעל) וכן בתולת בת צידון (לעיל כג):

אחריך. אחרי מפלתך תניע בראשה בדרך לעג: