אָמַ֙רְתִּי֙ אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַ֔יִם עֵצָ֥ה וּגְבוּרָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה עַתָּה֙ עַל־מִ֣י בָטַ֔חְתָּ כִּ֥י מָרַ֖דְתָּ בִּֽי׃

אֲמַרֵית בְּרַם בְּמַמְלֵל סִפְוָן בְּמֵלָךְ וּגְבוּרָא אַעְבֵּיד קְרָבָא כְּעַן עַל מַן אִיתְרַחֵיצְתָּא אֲרֵי מְרַדְתָּא בִּי:

במלכים (מלכים ב' י"ח כ') כתוב אמרת אך דברי שפתים. והטעם אמרת לאנשי' כי יש לך עצה וגבור' וזה הוא דבר שפתים, והטעם כי גבורתך בדבור היא לבדה, ובישעיהו אמרתי בלבי דברי רבשקה, כי עצתך וגבורתך בדבר שפתים:

אמרתי. אומר אני שרק בדבר שפתים בעצת יועצים תרצה לעשות מלחמה אבל לא כן הוא כי צריכים אליה עצה עם גבורה:

עתה. הואיל והצורך הוא גם אל הגבורה ואיננה בך א״כ על מי בטחת שיתן בך גבורה: