וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּחֵ֣יל כָּבֵ֑ד וַֽיַּעֲמֹ֗ד בִּתְעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָעֶלְיוֹנָ֔ה בִּמְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס׃

וּשְׁלַח מַלְכָּא דְאַתּוּר יַת רַבְשָׁקֵה מִלָכִישׁ לִירוּשְׁלֵם לְוַת מַלְכָּא חִזְקִיָה בְּמַשִׁרְיָת סַגִיאָן וְקָם בִּמְזִיקַת בְרֵיכְתָּא עִלִיתָא דִכְבִישׁ חֲקַל מִשְׁטַח קַצָרַיָא:

מלכיש. כי שם היה:

ירושלמה. אל ירושלים:

בתעלת. בתעלה הנמשכת מהברכה העליונה אשר היא במסילה ההולך אל השדה שמכבסים שם הבגדים ושוטחים שמה מול השמש לנגבה:

בחיל. ענין צבאות עם:

כבד. ענין רבוי וכן עמך הכבד הזה (מ״א ג):

בתעלת הברכה. הבריכה היא מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים והתעלה הוא החפירה הסמוך לו ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הברכה וכן אל קצה תעלת הברכה (לעיל ז):

במסילת. בדרך הכבושה: