יְשַׁעְיָהוּ ל״ג · ו׳

וִיהֵי מָא דַאֲמַרְתָּ לְאוֹטָבָא לִדְחַלְתָּךְ אַיְתֵיתָא וְקַיֵמְתָּא בְּעִידָנֵהּ תְקוֹף וּפוּרְקַן חוּכְמָתָא וּמַדַע לְדָחְלַיָא דַייָ אוֹצַר טוּבֵיהּ עֲתִיד:

והיה אמונת עתך. לאיש יהודה ידבר:

חכמת. סמוך, ותחסר חכמת כך:

[יראת וכו']. יראת השם היא אוצר חוסן ישועות:

והיה אמונת עתיך. קיום זמנך וחוזק ישועתך יהיה על ידי חכמה ודעת ויראת ה׳ שהיא אוצרו של אדם ר״ל היא לו למבטח כאוצר בעת הצורך וכאומר הנה באה לכם הישועה ואתם בשלום ואם תרצו שתהא קיום לזמן מרובה וישועה חזקה התעסקו בחכמה בדעת ויראו את ה׳:

אמונת. ענין קיום כמו יתד במקום נאמן (לעיל ל״ב):

עתיך. מל׳ עת וזמן:

חוסן. ענין חוזק כמו חסין יה (תהלים פ״ט):