ה֣וֹי שׁוֹדֵ֗ד וְאַתָּה֙ לֹ֣א שָׁד֔וּד וּבוֹגֵ֖ד וְלֹא־בָ֣גְדוּ ב֑וֹ כַּהֲתִֽמְךָ֤ שׁוֹדֵד֙ תּוּשַּׁ֔ד כַּנְּלֹתְךָ֥ לִבְגֹּ֖ד יִבְגְּדוּ־בָֽךְ׃ {ס}

הוי. האויב שאתה שודד תמיד ואתה לא שדוד ובוגד אתה תמיד ואין אדם בוגדך ובוזזך:

וַי דְאָתֵי לְמִבַז וְיָתָךְ לָא יִבְזוּן וּדְאָתֵי לְמֵינַס וְיָתָךְ לָא יֵינְסוּן כַּד תַּיְתֵי לְמִבַּז יִבְזוּנָךְ וְכַד תִּלְאֵי לְמֵינַס יַנְסוּנָךְ:

הוי. לשון קריאה, והטעם על אשור:

כהתימך שודד. להיותך שודד, תושד:

כנלותך. כמו כהנלותך, וכמוהו ולא ירד [צ"ל יטה] לארץ מנלם (איוב ט"ו כ"ט):

הוי שודד. אוי לך סנחריב השודד כל האומות שלא היית עד עתה שדוד ממי ואתה הוא הבוגד בכולם ועדיין לא בגדו בך:

כהתימך. כאומר לא כן תהיה לעולם כי כאשר תשלים לשדוד אחרים אז תושד גם אתה:

כנלותך. כשתכלה לבגוד באחרים אז הם יבגדו בך:

הוי. ענין קריאה לנער:

שודד. עושק:

ובוגד. ענין מרי ומרד:

כהתמך. מל׳ תם והשלמה וכן כי אם תם הכסף (בראשית מ״ז:י״ח):

כנלותך. ענין תכלית והשלמה וכן לא יטה לארץ מנלם (איוב ט״ו:כ״ט) ור״ל תכליתם והשלמתם: