הַכָּרַ֤ת פְּנֵיהֶם֙ עָ֣נְתָה בָּ֔ם וְחַטָּאתָ֛ם כִּסְדֹ֥ם הִגִּ֖ידוּ לֹ֣א כִחֵ֑דוּ א֣וֹי לְנַפְשָׁ֔ם כִּי־גָמְל֥וּ לָהֶ֖ם רָעָֽה׃

אִשְׁתְּמוֹדָעוּת אַפֵּיהוֹן בְּדִינָא אַסְהֵיד בְּהוֹן וַחֲטָאֵיהוֹן כִּסְדוֹמָאֵי קָבְלִין וְלָא מָנְעִין וַי לְנַפְשֵׁיהוֹן אֲרֵי גְרַמוּ דְתֵיתֵי לְהוֹן בִּישָׁא:

הכרת. יש אומרים מגזרת כרת, והישר מגזרת הכירוהו (בראשית מ"ב ח'). והדגש לחסרון הנ"ון, והנה נרא' במלת ינכר שונא (משלי כ"ו כ"ד), והטעם מי שיכיר בפנים לדעת תולדת הגוף, הם יענו ויודו דרך האמת, אין צריך לעדי' על כן:

וחטאתם כסדום הגידו. וטעם לא כחדו, כי המכחד עוד יש לו מעט בושה:

הכרת. היכר עזות פניהם העידה על רשעותם:

וחטאתם. מפרסמים חטאם כאנשי סדום כי המה מגידים ומספרים אותם ולא מנעו מלהגיד וכפל הדבר במ״ש:

כי גמלו. במעשיהם גמלו רעה לעצמם:

ענתה. העידה כמו לא תענה (שמות כ):

לא כחדו. לא מנעו: