יְשַׁעְיָהוּ כ״ט · ח׳

וִיהֵי כְּמָא דִי יַחֲלוֹם כַּפְנָא וְהָא אָכֵיל וּמִתְעַר וַחֲסֵירָא נַפְשֵׁיהּ וּכְמָא דְיַחֲלוֹם צָחְיָא וְהָא שְׁתֵי וּמִתְעָר וְהָא מְשַׁלְחֵי וְנַפְשֵׁהּ מְשַׁלְהַיָא כֵּן יְהֵי הֲמוֹן כָּל עַמְמַיָא דְמִתְכַּנְשִׁין עַל טוּרָא דְצִיוֹן:

והיה וגו'. לעולם אחר חלום מלת והנה, והטעם כאילו, והוא שב אל הרעב:

שוקקה. מבקשת משקה:

והיה כאשר יחלום. הדבר הזה יהיה דומה למי שהוא רעב וראה בחלומו שהוא אוכל למלא בטנו וכאשר הקיץ מצא בטנו ריק ממאכל כשהיה:

והנה שותה. לרוות הצמאון:

והנה עיף. שהוא צמא כשהיה ונפשו תתאוה אל השתיה:

כן יהיה וכו׳. כי יחשבו שילכדו העיר ולא כן יהיה:

והקיץ. ענין הערה מהשינה:

וריקה. מלשון ריק:

נפשו. כמו גופו וכן ברזל באה נפשו (תהילים ק״ה:י״ח):

עיף. ענין צמאון כי העיף צמא לשתות וכן בארץ עיפה (לקמן לב):

שוקקה. ענין תאוה כמו ואל אישך תשוקתך (בראשית ג׳:ט״ז):

הצובאים. החונים על צבאם: