כִּ֣י צַ֤ו לָצָו֙ צַ֣ו לָצָ֔ו קַ֥ו לָקָ֖ו קַ֣ו לָקָ֑ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֥יר שָֽׁם׃

אֲרֵי אִתְפַּקַדוּ לְמֶעְבַּד אוֹרַיְתָא וּמָא דְאִתְפַּקַדוּ לָא צְבִיאוּ לְמֶעְבַּד וְאִתְנַבִּיאוּ עֲלֵיהוֹן נְבִיַיָא דְאִם יְתוּבוּן יִשְׁתְּבֵק לְהוֹן וּלְמִלֵי נְבִיַיָא לָא קַבִּילוּ הַלִיכוּ בַּרַעֲוַת נַפְשְׁהוֹן וְלָא חֲמִידוּ לְמֶעְבַּד אוֹרַיְתִי סְבָרוּ דְיִתְקַיֵים לְהוֹן פּוּלְחַן טַעֲוָתָא וְלָא סְבָרוּ לְפוּלְחַן בֵּית מַקְדְשִׁי כִּזְעֵר הֲוָה בְּעֵינֵיהוֹן בֵּית מַקְדָשִׁי לְמִפְלַח תַּמָן כִּזְעֵיר בְּעֵינֵיהוֹן שְׁכִנְתִּי תַּמָן:

כי צו לצו. ראויים הם לדבר עמם כאשר ידבר האב אל בנו הקטן, שלא ידע עוד:

צו לצו. מצוה אחר מצוה, או מצוה דבקה למצוה:

קו לקו. למוד הכתיבה:

זעיר שם. מעט מעט פעם אחר פעם:

כי צו לצו. מהתענג ומרוב כל המה רחוקים ממצות ה׳ עד שההכרח לעשות להם צוואה במצות ה׳ ר״ל לעשות עוד סייג וגדר למצות ה׳ ואל הצוואה והסייג הזה ההכרח לעשות עוד לה סייג וצוואה אחרת:

קו לקו. ע״ש שקו המשקולת עשויה להשמר לבל יעקמו הבנין לזה קורא למשמרת בלשון קו ורצה לומר ההכרח לעשות להם משמרת למשמרת התורה ולעשות עוד משמרת למשמרת והענין כפול במ״ש:

זעיר שם. ר״ל אף במקום המוכן ללמוד תורת ה׳ אין ללמד להם כי אם מעט מעט כי למשא יחשב להם:

זעיר שם. הכפל יורה על הצמצום:

צו לצו. מל׳ צואה:

קו לקו. ענינו חוט המשקולת של הבנאי וכן וקו ינטה (זכריה א):

זעיר. מעט כמו כתר לי זעיר (איוב לו):

שם. ר״ל במקום הידוע המוכן ללמוד שמה וכן על כל המעשה שם (קהלת ג) ופי׳ במקום המוכן אל הדבר: