יְשַׁעְיָהוּ כ״ה · ו׳

וְיַעְבֵּד יְיָ צְבָאוֹת לְכָל עַמְמַיָא בְּטוּרָא הָדֵין שֵׁירוּ וְזִמְנָא מְדַמָן דְהִיא דִיקָר וּתְהֵי לְהוֹן לִקְלָן מִחָן חֵילָא מָחָן דְלָא יִשְׁתֵּיזְבוּן מִנְהוֹן מָחָן דִיסוּפוּן בְּהוֹן:

עשה. בהר הזה, היא ציון:

משתה שמנים. הטעם שיאכילם מאכלים שמנים:

ממוחים. מגזרת ומוח עצמותיו ישוקה (איוב כ"א כ"ד), והוא מהבניין הכבד הדגוש:

ואחר כן ישקם שמרים מזוקקים והנה ישתכרו, כטעם כי כאשר שתיתם על הר קדשי [עובדיה א' ט"ז]:

לכל העמים. הבאים למלחמה עם גוג:

בהר הזה. הר בת ציון:

משתה שמנים. ר״ל הם יחשבו שיהיה נוח להם לכבוש את ירושלים כשמן שהוא נוח ויהפך להם למשתה שמרים הקשה לגוף ר״ל שם יפלו מבלי תקומה:

שמנים ממחים. שמנים הנוחים ושמנים כמוח עצמות יהפך לשמרים מזוקקים מן המשקה שהוא בלתי שמרים לבדם והוא כפל ענין במ״ש ולומר שיהפך מחשבתם מן הקצה אל הקצה:

משתה. כן נקרא סעודת שמחה וכן עשה משתה (אסתר א):

שמנים. מל׳ שמן:

שמרים. פסולת המשקה השוקעת בתחתית הכלי וכן אך שמריה ימצו (תהלים עה) ממחים. מל׳ מוח העצמות:

מזקקים. ענין צרוף להסיר הסיג ואמר בלשון שאלה על הסרת המשקה: