כִּי־הָיִ֨יתָ מָע֥וֹז לַדָּ֛ל מָע֥וֹז לָאֶבְי֖וֹן בַּצַּר־ל֑וֹ מַחְסֶ֤ה מִזֶּ֙רֶם֙ צֵ֣ל מֵחֹ֔רֶב כִּ֛י ר֥וּחַ עָרִיצִ֖ים כְּזֶ֥רֶם קִֽיר׃

אֲרֵי הֲוֵיתָא תְקוֹף לְמִסְכַּן סְעֵיד לַחֲשִׁיךְ בְּעִדַן עָקָא כְּמָא דְמִטַמְרָן מִן קֳדָם זַרְמִית כִּטְלַל מִשְׁרָב כֵּן מִלֵי רַשִׁיעַיָא לְצַדִיקַיָא כְּזַרְמִית בְּשָׁקְפָא בְּכוֹתֵל:

כי וגו'. התמה כי כל קריה בצורה נלכדה ומקום הדלים נמלט, וזאת ירושלם מחסה מזרם כי האויב נמשל למים:

כי רוח עריצים. פי' מזרם:

כי היית. כי בכח זרועך היית למעוז בעת צר לישראל עם דל ואביון:

מחסה. היית להם למחסה מזרם מים ולצל מחום השמש ר״ל הצלתם מיד העכו״ם המכאובים לישראל:

כי רוח. המקרא מפרש מהו הזרם אמר שכעס העריצים דומה הוא לזרם מים השוטפים בחוזק להפיל הקיר:

מעוז. חוזק:

מזרם. ענין שטיפת המים כמו כזרם מים (לקמן כח):

מחורב. ענין יובש החמימות כמו בחרבוני קיץ (תהלים נב):

רוח. ענין כעס כמו אל תבהל ברוחך (קהלת ז׳:ט׳):

קיר. כותל: