בּ֣וֹשִׁי צִיד֔וֹן כִּֽי־אָמַ֣ר יָ֔ם מָע֥וֹז הַיָּ֖ם לֵאמֹ֑ר לֹא־חַ֣לְתִּי וְלֹֽא־יָלַ֗דְתִּי וְלֹ֥א גִדַּ֛לְתִּי בַּחוּרִ֖ים רוֹמַ֥מְתִּי בְתוּלֽוֹת׃

נגלה למו. השודד לאנשי צור, ד"א מארץ כתים נגלה לאנשי תרשיש שוד של צור שברחו בני צור אצל כתים ומשם נשמעה השמיעה:

בְּהִיתוּ צִידוֹנָאֵי אֲרֵי אֲמַר מְעַרְבָאָה דִי יָתֵיב בִּתְקוֹף יַמָא לְמֵימָר לְוַי לָא מַרְעֵית לָא אַעְדֵיתִי וְלָא רַבֵּיתִי עוּלֵמִין פַּנְקֵית בְּתוּלָן:

בושי. כי אמר ים. זה הוא התקיף בכל הים, והטעם על צור כאילו לא היה באי צור עם, וזה טעם לא חלתי:

בושי צידון. כיון שחרבה מקום סחורתך בושי והכלמי:

כי אמר ים. כי הים המקיף את צור אמר ומקונן בעד צור וכה יאמר אתה צור מעוז כל הערים היושבים לחוף הים יש לך לומר ולקונן הריני כאלו לא חלתי וכאלו לא ילדתי וכו׳ כי נשארתי שממה מבלי בנים ובנות והואיל וכן בושי צדון כי להיכן תוליך סחורתך:

רוממתי. חוזר על מלת ולא כאלו אמר ולא רוממתי בתולות:

מעוז. ענין חוזק:

חלתי. כן יקראו חבלי הלידה וכן חלנו כמו ילדנו (לקמן כו):

רוממתי. ענינו כמו גדלתי: