הֵ֣ן ׀ אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֗ים זֶ֤ה הָעָם֙ לֹ֣א הָיָ֔ה אַשּׁ֖וּר יְסָדָ֣הּ לְצִיִּ֑ים הֵקִ֣ימוּ (בחיניו) [בַחוּנָ֗יו] עֽוֹרְרוּ֙ אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שָׂמָ֖הּ לְמַפֵּלָֽה׃

הָא אַרְעָא כַּסְדָאֵי דֵין עַמָא כַּד לָא הֲוָה אַתּוּרָאָה שַׁכְלְלָהּ לְנַגְוַן אֲקִימוּ חֶזְוָתָהָא פַּגְרוּ בִרְנְיָתָהָא שַׁוְיוּהָא לִדְמְחַמְרָא:

הן וגו'. הנה ארץ כשדים, והטעם על יושביה:

זה העם. שהוא עם כשדים:

לא היה. כמוהו, וכמוהו לא היה פחד (תהלים נ"ג ו'), ויש אומרים מי יתן ולא היה כי הנה ממלכת אשור יסדה. הטעם שהושימה והיתה נוה לציים, הם החיות שהם בארץ:

[הקימו בחוניו]. אף על פי שאשור הקימו המקימים בחוניו להלחם כמו עופל ובוחן (ישעיהו ל"ב י"ד), והוא בנין גבוה, והנכון שוי"ו בחוניו שב אל עם כשדים, כאשר הקים בחוניו - עוררו, פועל יוצא כאילו הבחונים עוררו הארמונים עד שהתעררו - שמה למפלה:

הן ארץ כשדים. הנה זאת העיר צור מארץ כשדים היא כי זה העם היושב בה עתה לא היה בה מאז ולא בנה אותה:

אשור יסדה. אשור שהיתה ראש הממלכה לכשדים הוא יסדה להשכין בו אנשי ספינות עושי מלאכה במים רבים והמה אנשים פחותים ונבזים:

הקימו בחוניו. ר״ל הנה אנשי אשור הם בנוה והקימו מגדלות העיר והם החריבו ארמונותיה ושמו את העיר למפלה כאדם העושה בשלו:

לציים. לאנשי ציים ר״ל לבעלי ספינות כמו וצי אדיר (לקמן לג):

בחוניו. ענין מגדל ומבצר כמו עופל ובחן (לקמן לב):

עוררו. ענין חרבן והשחתה כמו ערו ערו (תהלים קלז):

ארמנותיה. מלשון ארמון ופלטרין: