וּמִקְוָ֣ה ׀ עֲשִׂיתֶ֗ם בֵּ֚ין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם לְמֵ֖י הַבְּרֵכָ֣ה הַיְשָׁנָ֑ה וְלֹ֤א הִבַּטְתֶּם֙ אֶל־עֹשֶׂ֔יהָ וְיֹצְרָ֥הּ מֵרָח֖וֹק לֹ֥א רְאִיתֶֽם׃

וּמִקְוַיָא עֲבַדְתּוּן בֵּין שׁוּרַיָא לְמֵי בְּרֵכְתָּא עַתִּיקְתָּא וְלָא אִסְתַּכַּלְתּוּן בִּדְעָבְדָהּ וְדֵי בְרָאָהּ מִלְקָדְמִין לָא חֲזֵיתוּן:

ומקוה. כמו מקוה מים (ויקרא י"א ל"ו):

ולא הבטתם אל עושיה. שהוא השם, כי הוא עושה זאת הגזרה להביא נבוכדנצר:

ויוצרה. הטעם על הגזרה:

ויתכן היות מרחוק דבר עם מלת ויוצרה, ויתכן היותו דבר עם לא ראיתם:

ומקוה. עשיתם חריץ להקוות מים בין החומות הכפולות להיות נמשך למי הברכה הישנה להיות לחוזק להעיר מול האויב:

ולא הבטתם. ר״ל הנה עשיתם הכנות אנושות אבל לא הבטתם אל ה׳ העושאה ותקנה עד הנה כי לא שאלתם עזר ממנו:

ויוצרה. היוצר את ירושלים מזמן רחוק להיות למשכן לו אותו לא ראיתם לשוב אליו בתשובה:

ומקוה. מקום כנוס המים כמו ומקוה המים (בראשית א):

הישנה. הנעשה מזמן רחוק:

ויוצרה. ענין בריאה: