אָמַ֣ר שֹׁמֵ֔ר אָתָ֥ה בֹ֖קֶר וְגַם־לָ֑יְלָה אִם־תִּבְעָי֥וּן בְּעָ֖יוּ שֻׁ֥בוּ אֵתָֽיוּ׃ {פ}

אֲמַר נְבִיָא אִית אֲגַר לְצַדִיקַיָא וְאִית פּוּרְעֲנוּת לְרַשִׁיעַיָא אִם תַּיְבִין אַתּוּן תּוּבוּ עַד דְאַתּוּן יָכְלִין לְמֵגָתָב:

אמר שומר. כמה בקר ולילה עברו ואתם בני שעיר, שאתה מהם, לא באתם למלחמה:

אם תבעיון. מתרגום ארמית ובא למ"ד הפועל שלם, כי היו"ד תמורת ה"א, גם בעיו כמו ויאמר שלחו (מלכים ב' ב' י"ז), אם תבקשו לבא בקשו:

שובו. לשולחים אתכם ובאו כולכם:

ובאה מלת אתיו זרה ויתכן שנקמץ האל"ף בעבור שהוא מהגרון:

ויתכן להיות השומר השליט על הארץ, כי כמה שליטים לא יוכלו לסבול רעות וימסרו מקום שלטונם:

אמר שומר. השומר ישיב לאמר אף אם בא הבוקר ואין פחד מהאויב אבל גם הלילה תבוא ומהצורך לשמור עוד מפחד האויב:

אם תבעיון בעיו. אם תשאלון לדרוש שאלה כזאת שובו ובואו למחר ולמחרתו כי בכל הלילות מהצורך לשמור ותוכלו לשאול בכולם:

אתא. ענין ביאה כמו ואתא מרבבות קדש (דברים לג):

תבעיון בעיו. ענין שאלה ודרישה ובדרז״ל בעי מיניה וכו׳ ודומה לו נבעו מצפוניו (עובדיה א׳:ו׳) שהוא ענין דרישת החפוש וכמו שמלת בקשה הונח לדרישת שאלה ולדרישת החפוש כן מלת בעיו הונח לשניהם:

אתיו. בואו: