בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא דִּבֶּ֣ר יְהֹוָה֮ בְּיַ֣ד יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמוֹץ֮ לֵאמֹר֒ לֵ֗ךְ וּפִתַּחְתָּ֤ הַשַּׂק֙ מֵעַ֣ל מׇתְנֶ֔יךָ וְנַעַלְךָ֥ תַחֲלֹ֖ץ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֑ךָ וַיַּ֣עַשׂ כֵּ֔ן הָלֹ֖ךְ עָר֥וֹם וְיָחֵֽף׃ {ס}

בְּעִדָנָא הַהִיא גְזַר יְיָ בְּיַד יְשַׁעְיָה בַּר אָמוֹץ לְמֵימָר אֱזֵיל וְתֵיסַר סַקָא בְחַרְצָךְ וּמְסָנָךְ תִּשְׁלוֹף מֵעַל רִגְלָךְ וַעֲבַד כֵּן אָזַל פָחֵיחַ וְיָחֵף:

בעת. ופתחת השק. לאות כי הנביא היה לובש שקל, וזאת שאלה קשה, איך ילך הנביא ערום להיות לאות על מצרים, ואני אפרשנה בתחלת תרי עשר בעזרת השם:

ופתחת השק. כי ישעיה היה מתאבל על גלות עשרת השבטים ולבש השק על מתניו לצער ולאבל ואמר לו המקום שיתיר השק מעל מתניו וישאר ערום כי אותו לבד לבש הלוך. היה מהלך ערום ויחף:

לך. הוא ענין זרוז:

ופתחת. ענין התרה כמו יתרי פתח (איוב ל):

מתניך. חלציך:

תחלוץ. ענין שליפה כמו חלוץ הנעל (דברים כה):

ויחף. ענין חוסר מנעלים כמו מנעי רגליך מיחף (ירמיהו ב׳:כ״ה):