וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהֹוָ֗ה אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהֹוָ֖ה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

יִיהָבוּן עַמְמִין סַגִיאִין וְיֵמְרוּן אֱתוֹ וְנִסַק לְטוּר בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ לְבֵית שִׁכְנַת אֱלָהֵיהּ דְיַעֲקֹב וְיַלְפִינָנָא מֵאוֹרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמוֹהִי וּנְהַךְ בְּאוּלְפַן אוֹרַיְתֵיהּ אֲרֵי מִצִיוֹן תִּפּוֹק אוֹרַיְתָא וְאוּלְפָן פִּתְגָמָא דַייָ מִירוּשְׁלֶם:

והלכו. עם לעם:

ואמרו. אלו לאלו:

ויורנו. המקום ילמד אותנו ע״י יודעי התורה:

מדרכיו. מה מדרכיו:

כי מציון. כי התורה האמתית היא היוצאת מציון ואין זולתה בעולם:

לכו. הוא ענין לשון זרוז:

ויורנו. ענין למוד: