וְנָבְקָ֤ה רוּחַ־מִצְרַ֙יִם֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲצָת֖וֹ אֲבַלֵּ֑עַ וְדָרְשׁ֤וּ אֶל־הָֽאֱלִילִים֙ וְאֶל־הָ֣אִטִּ֔ים וְאֶל־הָאֹב֖וֹת וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִֽים׃

וְתִתְמְסֵי רוּחָא דְמִצְרָאֵי בִּמְעֵיהוֹן וְחַכִּימֵיהוֹן אֱסַלְעֵם וְיִתְבְּעוּן מִן טַעֲוָן וּמִן חֲרָשִׁין וּמִן בִּידִין וּמִן זְכוּרוּ:

ונבקה. מגזרת בוקק (ישעיהו כ"ד א') כטעם מריק, ונבקה מבנין נפעל מפעלי הכפל, כמו ונסבה ורחבה (יחזקאל מ"א ז'):

האטים. מגזרת ויהלך אט (מלכים א' כ"א כ"ז), המעשים שיעשו בסתר:

ונבקה. תתרוקן רוח השכלי אשר בקרבו ואשחית עצתו ולא ייעצו בחכמה והוא כפל ענין במ״ש:

ודרשו וכו׳. כראותם שכלתה עליהם הרעה ידרשו אל האלילים וכו׳ וכאומר הנה יהיו עסוקים בדברי הבאי:

ונבקה. ענין רקות כמו הבוק תבוק הארץ (לקמן כ״ד):

אבלע. אשחית האטים. שם ממיני הכשוף הנעשה בנחת ובחשאי והוא מלשון ויהלך אט (מ״א כ״א):

האובות. הידעונים מיני כשוף: