וְהָיָ֨ה לְא֥וֹת וּלְעֵ֛ד לַיהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּֽי־יִצְעֲק֤וּ אֶל־יְהֹוָה֙ מִפְּנֵ֣י לֹחֲצִ֔ים וְיִשְׁלַ֥ח לָהֶ֛ם מוֹשִׁ֥יעַ וָרָ֖ב וְהִצִּילָֽם׃

וִיהֵי לְאָת וּלְסָהִיד קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם אֲרֵי יְצַלוּן קֳדָם יְיָ מִן קֳדָם דָחֲקֵיהוֹן וִישַׁלַח לְהוֹן פָּרִיק וְדַיָן וִישֵׁיזְבִינוּן:

והיה וגו'. מי שהוא בצער יבא לזבוח שם:

ורב. גדול כמו על כל רב ביתו (אסתר א' ח'):

לאות ולעד. המזבח יהיה לאות ולעד בארץ מצרים שהמה עובדים לה׳ ואם יצעקו לה׳ וכו׳ ישלח להם מושיע והמושיע יהיה גדול ונכבד והוא יצילם מיד הלוחצים:

לאות. לסימן:

לוהצים. ענין דחק כמו וגר לא תלחץ (שמות כ״ג:ט׳):

ורב. ענינו גדול וחשוב כמו ורבי המלך (ירמי׳ מא):