אַיָּם֙ אֵפ֣וֹא חֲכָמֶ֔יךָ וְיַגִּ֥ידוּ נָ֖א לָ֑ךְ וְיֵ֣דְע֔וּ מַה־יָּעַ֛ץ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת עַל־מִצְרָֽיִם׃

אָן אִינוּן חַכִימָךְ וִיחַווּן כְּעַן לָךְ וְיֵדְעוּן מַה מְלַךְ יְיָ צְבָאוֹת עַל מִצְרָיִם:

אים וגו'. אם הוא בן חכם היה גם מלך, שידע דברי העולם, למה לא ידעו מה יעץ השם עליהם:

אים אפוא. כאלו לפרעה יאמר איה הם ואיה פה חכמיך ויגידו לך עתה במה תנצל:

וידעו. יתחכמו לדעת מה יעץ ה׳ וכו׳ להיות נשמר מהעצה היעוצה: