כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י (אשקוטה) [אֶשְׁקֳטָ֖ה] וְאַבִּ֣יטָה בִמְכוֹנִ֑י כְּחֹ֥ם צַח֙ עֲלֵי־א֔וֹר כְּעָ֥ב טַ֖ל בְּחֹ֥ם קָצִֽיר׃

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ לִי אַנִיחַ לְעַמִי יִשְׂרָאֵל וְאַשְׁקֵיט לְהוֹן וְאֶתְרְעִי מִמְדוֹר קוּדְשִׁי לְאוֹטָבָא לְהוֹן בִּרְכָן וְנַחֲמָן אַיְתִי לְהוֹן בִּפְרִיעַ כִּשְׁחִין פָּצִיחַ עַל שֶׁמֶשׁ כַּעֲנָן טַל בִּשְׁחִין חֲצַד:

כי וגו'. טעם אשקטה על השכינה שעמדה:

ואביטה. ואראה:

מכוני. היא ירושלם:

כחם. אויר:

צח עלי אור. אחר הגשם כמו יפיץ ענן אורו (איוב ל"ז י"א), כי השמש הנקרא אור גם כן הירח, כי כן כתוב לעושה אורים גדולים (תהלים קל"ו ז'), הם סבת הגשם במאמר השם:

אשקטה. לפי שנאמר למען ציון וכו׳ לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה (לקמן סב) לזה אמר כשיצא כנוגה צדקה ויגאלו אז אשקטה ואביטה בבית המקדש המכון לשבתו להטיב לה:

כחם צח. כמו חום צח וברור שהוא לטובה כשבא על המטר וסמוך לה כי אז תצמח האדמה וכמ״ש מנוגה ממטר דשא מארץ (ש״ב כג):

כעב טל. כעב המביא טל בחום הקציר כי בעבור החום שבעת הקציר יתאוו הקוצרים להקר נפשם בקרירות הטל שאינו מזיק לקציר כמו המטר:

אשקטה. ענין מנוחה:

ואביטה. מל׳ הבטה והשגחה:

במכוני. מלשון הכנה:

צח. ענין זוהר ובהירות כמו צחו מחלב (איכה ד):

אור. ענינו מטר כמו יפיץ ענן אורו (איוב ל״ז:י״א):