יְשַׁעְיָהוּ י״ח · ב׳

דִמְשַׁלַח בְּיַמָא אִזְגַדִין וּבִדְגוּגִין עַל אַפֵּי מַיָא אֱזִילוּ אִזְגַדִין קַלִילִין לְוַת עַמָא אֲנִיסָא וּבְזִיזָא לְוַת עַמָא דִתְקַיף מִבְּכֵין וּלְהַלָא עַמָא אֲנִיסָא וּבְזִיזָא דְבָזוּ עַמְמַיָא אַרְעֵיהּ:

השולח. מי שהוא מנהגו לשלוח בים שלוחים:

לכו. אתם מלאכים קלים ובשרו ישראל שברחו וגלו והם מעבר לנהרי כוש:

ובעבור נהרי אמר ובכלי גמא:

ממושך. הם ישראל שנמשכו ממקומם ככבשים עד שמורטו:

ממושך אל עם נורא. הם הכושיים:

[מן הוא]. מן אותו העם, או הוא רמז לנהרי:

גוי וגו'. היתה דעתו כדעת הנער כאשר ילומד קו לקו, על כן היתה מבוסה:

ואל"ף בזאו לחסרון אות הכפל, וכמוהו דליו שוקים (משלי כ"ו ז') על דעת ר' משה הכהן:

וטעם נהרים מלכים, כמו את מי הנהר (ישעיהו ח' ז'):

השולח. אשר ישלח שלוחים דרך הים ללכת בספינות מעצי גומא הקלים לשוט ע״פ המים:

לכו. וכה יאמר אתם מלאכים ההולכים בקלות ובמרוצה לכו אל גוי ממשך וכו׳ וזה יהיה בימי המשיח כשישמעו שחזרו ישראל לארצם ישלחו שלוחיהם אליהם לדעת אם האמת כן הוא:

ממשך ומורט. אשר מאז היו נמשכים בידי האומות ומרטו שער ראשם וזקנם במשכם:

אל עם נורא. אשר נראה בהם מעשים נוראים:

מן הוא והלאה. מן היום אשר היה לעם והלאה:

גוי קו קו ומבוסה. בכל זמן גלותם היה מקוה לה׳ וחוזר ומקוה ועם כי היה נדרס ונרמס ברגלי כשדים:

אשר בזאו. אשר העובדי כוכבים בזזו את ארצם ורמסוהו ברגליהם:

צירים. שלוחים כמו וציר בגוים שולח (עובדיה א׳:א׳):

גומא. מין עץ הקל לשוט על המים וכן תיבת גומא (שמות ב):

מלאכים. שלוחים:

ממשך. מלשון משיכה ומורט. ענין תלישת השער כמו ואמרטה משער ראשי (עזרא ט׳:ג׳):

והלאה. ולהלן:

קו. מלשון תקוה:

ומבוסה. ענין רמיסה ודריסה כמו יבוס צרינו (תהלים ס):

בזאו. בזזו ובא האל״ף במקום אות הכפל וכן ימאסו כמו מים (שם נ״ח) ומשפטו ימססו: