דִמְשַׁלַח בְּיַמָא אִזְגַדִין וּבִדְגוּגִין עַל אַפֵּי מַיָא אֱזִילוּ אִזְגַדִין קַלִילִין לְוַת עַמָא אֲנִיסָא וּבְזִיזָא לְוַת עַמָא דִתְקַיף מִבְּכֵין וּלְהַלָא עַמָא אֲנִיסָא וּבְזִיזָא דְבָזוּ עַמְמַיָא אַרְעֵיהּ:
השולח. מי שהוא מנהגו לשלוח בים שלוחים:
לכו. אתם מלאכים קלים ובשרו ישראל שברחו וגלו והם מעבר לנהרי כוש:
ובעבור נהרי אמר ובכלי גמא:
ממושך. הם ישראל שנמשכו ממקומם ככבשים עד שמורטו:
ממושך אל עם נורא. הם הכושיים:
[מן הוא]. מן אותו העם, או הוא רמז לנהרי:
גוי וגו'. היתה דעתו כדעת הנער כאשר ילומד קו לקו, על כן היתה מבוסה:
ואל"ף בזאו לחסרון אות הכפל, וכמוהו דליו שוקים (משלי כ"ו ז') על דעת ר' משה הכהן:
וטעם נהרים מלכים, כמו את מי הנהר (ישעיהו ח' ז'):
השולח. אשר ישלח שלוחים דרך הים ללכת בספינות מעצי גומא הקלים לשוט ע״פ המים:
לכו. וכה יאמר אתם מלאכים ההולכים בקלות ובמרוצה לכו אל גוי ממשך וכו׳ וזה יהיה בימי המשיח כשישמעו שחזרו ישראל לארצם ישלחו שלוחיהם אליהם לדעת אם האמת כן הוא:
ממשך ומורט. אשר מאז היו נמשכים בידי האומות ומרטו שער ראשם וזקנם במשכם:
אל עם נורא. אשר נראה בהם מעשים נוראים:
מן הוא והלאה. מן היום אשר היה לעם והלאה:
גוי קו קו ומבוסה. בכל זמן גלותם היה מקוה לה׳ וחוזר ומקוה ועם כי היה נדרס ונרמס ברגלי כשדים:
אשר בזאו. אשר העובדי כוכבים בזזו את ארצם ורמסוהו ברגליהם:
צירים. שלוחים כמו וציר בגוים שולח (עובדיה א׳:א׳):
גומא. מין עץ הקל לשוט על המים וכן תיבת גומא (שמות ב):
מלאכים. שלוחים:
ממשך. מלשון משיכה ומורט. ענין תלישת השער כמו ואמרטה משער ראשי (עזרא ט׳:ג׳):
והלאה. ולהלן:
קו. מלשון תקוה:
ומבוסה. ענין רמיסה ודריסה כמו יבוס צרינו (תהלים ס):
בזאו. בזזו ובא האל״ף במקום אות הכפל וכן ימאסו כמו מים (שם נ״ח) ומשפטו ימססו:
