וְנִשְׁבַּ֤ת מִבְצָר֙ מֵאֶפְרַ֔יִם וּמַמְלָכָ֥ה מִדַּמֶּ֖שֶׂק וּשְׁאָ֣ר אֲרָ֑ם כִּכְב֤וֹד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יִֽהְי֔וּ נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ {פ}

מעי. לשון שפלות ועומק כמו מעות ימים:

וְיַבְטֵיל שׁוּלְטָן מֵאֶפְרַיִם וּמַלְכוּ מִדַמֶשֶׂק וּשְׁאָר יְחִידָאִין מֵאֲרַם וִיקָרְהוֹן כִּיקָר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהוֹן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:

ונשבת. כי בבוא סנחריב תפש דמשק גם שמרון ומבצריה:

ושאר ארם. כי דמשק היא עיר ארם, יהי' להם כבוד ככבוד בני ישראל, שכתב אחריו ידל כבוד יעקב, ויש אומרים ושאר ארם כל כך יהיו בחרפה עד שיהיה ככבוד לישראל כנגד מאורעם:

ונשבת. וכן ונשבת כל ערי מבצר מאפרים וכן יושבת הממלכה מדמשק ולפי שרצין מלך ארם ופקח מלך ישראל התחברו להלחם על ירושלים לכן אמר שהמה שניהם יפלו ביד סנחריב וירושלים תנצל:

ושאר ארם. הפליטה הנשארת מארם יהיו ככבוד בני ישראל כי גם כבודם ידל:

ונשבת. ענין בטול:

ככבוד. העושר נקרא כבוד כמו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה (בראשית ל״א:א׳):