לְעֵ֥ת עֶ֙רֶב֙ וְהִנֵּ֣ה בַלָּהָ֔ה בְּטֶ֥רֶם בֹּ֖קֶר אֵינֶ֑נּוּ זֶ֚ה חֵ֣לֶק שׁוֹסֵ֔ינוּ וְגוֹרָ֖ל לְבֹזְזֵֽינוּ׃ {פ}

לְעִדַן רַמְשָׁא וְהָא כִדְלָא הֲוָה עַד דְלָא צַפְרָא וְהָא כִדְלֵיתוֹהִי דֵין חוּלַק לְאָסְנָנָא וַעֲדַב לְבָזְזָנָא:

לעת [ערב]. בערב היו אנשי ירושלם יריאים ממנו:

בלהה. כמו בלהות אתנך (יחזקאל כ"ו כ"א) וטעם בלהות בהלות, הפוך כמו כשב וכבש (ויקרא ג' ז', וד' ל"ב):

בטרם בקר ואיננו. בצאת המלאך והכחיד רוב המחנה:

זה חלק שוסינו. דברי הנביא והוא שמח:

לעת ערב. כי המלאך הכה בהם בלילה במכה המבהיל:

איננו. אינו בעולם כמ״ש וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים (לקמן לז):

זה חלק. אמר הנביא זהו החלק הנחלק לאשור אשר שסה אותנו:

וגורל לבוזזינו. כפל הדבר במ״ש:

בלהה. הוא הפוך מן בהלה וכן בלהות היית (יחזקאל כ״ז):

שוסינו. ענין בזה ושלל:

וגורל. הוא כמו חלק ע״ש שדרך לחלוק ע״פ גורל: