(הביאו) [הָבִ֤יאִי] עֵצָה֙ עֲשׂ֣וּ פְלִילָ֔ה שִׁ֧יתִי כַלַּ֛יִל צִלֵּ֖ךְ בְּת֣וֹךְ צׇהֳרָ֑יִם סַתְּרִי֙ נִדָּחִ֔ים נֹדֵ֖ד אַל־תְּגַלִּֽי׃

אִתְמְלִיכוּ מְלַךְ עֱבִידוּ עֵצָה שַׁוִיאוּ כְלֵילְיָא טוּלֵיךְ בִּימָמָא בְּגוֹ טִיהֲרָא טַמְרֵי מְטַלְטְלַיָא וּמְבַדְרַיָא לָא תִקְרְבוּן:

הביאי. דברי הנביא למואב, קודם שתבא לך זאת הצרה הביאי לנפשך עצה:

פלילה. שם על משקל בכח האכילה (מלכים א' י"ט ח') מגזרת פלילים (דברים ל"ב ל"א):

צלך. שתסתירי ישראל בברחם אליך נדחים, ממקומם:

נודד. אליך, אל תגלי:

הביאי עצה. אמר הנביא היה לך להביא עצה ולעשות משפט בעצמך להצלת ישראל כי אברהם אביהם עשה הרבה להצלת לוט:

שיתי. היה לך להשים צלך להיות חשך כחשכת הלילה להסתיר בו את ישראל שהיו בורחים מפני האויב דרך ארצך:

בתוך צהרים. שהוא עת תוקף החמימות ר״ל בעת שהיו ישראל בצרה היה לך להסתירם:

סתרי נדחים. היה לך להסתיר הנדחים מארצם ולא היה לך לגלות איה הטמין הנודד את עצמו:

פלילה. ענין משפט כמו פקו פלילה (לקמן כ״ח):