וְעַתָּ֗ה דִּבֶּ֣ר יְהֹוָה֮ לֵאמֹר֒ בְּשָׁלֹ֤שׁ שָׁנִים֙ כִּשְׁנֵ֣י שָׂכִ֔יר וְנִקְלָה֙ כְּב֣וֹד מוֹאָ֔ב בְּכֹ֖ל הֶהָמ֣וֹן הָרָ֑ב וּשְׁאָ֥ר מְעַ֛ט מִזְעָ֖ר ל֥וֹא כַבִּֽיר׃ {פ}

וּכְעַן מַלֵיל יְיָ לְמֵימָר בִּתְלַת שְׁנִין כִּשְׁנֵי אֲגִירָא וְיֵסוּף יְקָרְהוֹן דְמוֹאֲבָאֵי בְּכֹל הֲמוֹן סַגְיָא וּשְׁאָר צִבְחַר כִּזְעֵיר יְסוּף כָּל יְקָרֵיהוֹן:

ועתה דבר וגו'. השם גלה זה הסוד כי שלש שנים נשארו, והטעם [צ"ל וטעם] כשני שכיר שכל יום יבשר נפשו מתי יגיע הקץ כן הנביא היה שמח בגעת קץ אידם:

ונקלה. כבודו שהוא המון רב וישאר מעט מזער:

לא כביר. לא עם גדול במספר [כמו] ידוע כבירים, (איוב ל"ד כ"ד) או טעמו לא ישאר מהם אדם גדול כמו הן אל כביר [שם ל"ו ה']:

ועתה דבר ה׳. עתה הוסיף לקבוע זמן:

כשני שכיר. ר״ל מצומצמות כשכיר הזה המצמצם בשני שכירתו:

ונקלה. כבודו יהיה נקלה ונבזה עם כל ההמון הרב שיש לו כי לא יועילו לו:

ושאר. השארית שיהיה לו הנה יהיו מעט מזער לא הרבה ישארו וכפל הדבר להמעיט:

ונקלה. מל׳ קלות:

ההמון. ענין עם רב ולתוספת ביאור אמר הרב:

מזער. ענינו כמו מעט כמו כתר לי זעיר (איוב ל״ו:ב׳):

כביר. ענין רבוי כמו יתן אוכל למכביר (שם):