וְהָיָ֧ה כִֽי־נִרְאָ֛ה כִּֽי־נִלְאָ֥ה מוֹאָ֖ב עַל־הַבָּמָ֑ה וּבָ֧א אֶל־מִקְדָּשׁ֛וֹ לְהִתְפַּלֵּ֖ל וְלֹ֥א יוּכָֽל׃ {ס}

וִיהֵי אֲרֵי יֶחֱזֵי אֲרֵי יִלְאָה מוֹאָב עַל בָּמָתָא וְיֵעוּל לְבֵית טַעֲוָתֵיהּ לְמִבְעֵי וְלָא יִכּוּל:

והיה כי נראה כי נלאה מואב. עלה על הבמה לע"ז, או נלאה על הבמה כטעם ולא יוכל, והוא הנכון:

כי נראה. כאשר יראה מואב אשר הוא נלאה ועיף לעמוד על הבמה להלחם שמה מול האויב:

אל מקדשו. לבית העבודת כוכבים שלו להתפלל לפניו לעזור לו:

ולא יוכל. עכ״ז לא יוכל להתחזק כי אין בידו לעזור:

נלאה. ענין עייפות כמו המעט מכם הלאות אנשים (לעיל ו):

הבמה. ענינו מקום גבוה ורמה כמו במתי עב (לעיל י״ד):

מקדשו. מקום המזומן לו: