יְשַׁעְיָהוּ י״ד · ט׳

שְׁאוֹל מִלְרַע זָעַת לָךְ לִקֳדָמוּת מֵיתָךְ אֲעִירַת לָךְ גִבָּרִין כָּל עַתִּירֵי נִכְסַיָא אָקִימוּ מִכּוּרְסְוַתְהוֹן כָּל מַלְכֵי עַמְמַיָא:

שאול. לשון זכר ונקבה והנה רגזה גם עורר:

רפאים. הם המתים ויתכן היות האל"ף תחת ה"א רפה:

עתודי ארץ. הם המלכים כטעם או תיש (משלי ל' ל"א):

הקים מכסאותם. היו קמים כאילו היו חיים ויתכן היות מנהג הבבליים לשום כסאות בקברי המלכים:

שאול מתחת. בני שאול אשר מתחת לארץ חרדו לקראת בואך שמה והוא ענין מליצה והפלגה כאלו יפחדו ממנו גם שמה:

עורר לך. השאול הקיץ בעבורך את המתים מן העתודים הם השרים המנהיגים את העם כעתודים ההולכים בראש העדר:

הקים. השאול הקים כל המלכים מכסאותם לצאת לקראתך וענין מליצה הוא:

שאול. גיהנם:

רגזה. ענין תנועת החרדה:

עורר. מלשון התעוררות והיקיצה רפאים. כן נקראים המתים כי נרפו ונחלשו על ידי המיתה: