וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ בִֽלְבָבְךָ֙ הַשָּׁמַ֣יִם אֶעֱלֶ֔ה מִמַּ֥עַל לְכוֹכְבֵי־אֵ֖ל אָרִ֣ים כִּסְאִ֑י וְאֵשֵׁ֥ב בְּהַר־מוֹעֵ֖ד בְּיַרְכְּתֵ֥י צָפֽוֹן׃

וְאַתְּ אֲמַרְתְּ בְּלִבָּךְ לְרוּמָא אֶסַק עֵיל מִן עַמֵיהּ דֵאלָהָא אֲשַׁוֵי כוּרְסֵי מַלְכוּתִי וְאֶתֵּיב בְטוּר זְמַן בִּסְיָפֵי צִפּוּנָא:

ואתה. השמים אעלה. רמז לגבהות הלב:

ואשב בהר מועד. הוא הר ציון ונקרא כן שהוא מועד השם, כמו שרפו כל מועדי אל (תהלים ע"ד ח'), והעד ירכתי צפון (תהלים מ"ח ג'), כי כן היתה ציון:

השמים אעלה. רצה לומר אעלה במעלה רמה למשול על כולם עד ימי עולם:

ממעל וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

בהר מועד. הוא הר ציון כי שם היו נועדים כל ישראל והשכינה עמהם:

ירכתי צפון. היא ציון שעמדה בצד צפון ירושלים וכפל הדבר במ״ש:

מועד. מלשון ועד ואסיפה כמו הנה המלכים נועדו (תהלים מח):

בירכתי. ענינו צד ועבר וכן ירך המזבח (ויקרא א):