הוּרַ֥ד שְׁא֛וֹל גְּאוֹנֶ֖ךָ הֶמְיַ֣ת נְבָלֶ֑יךָ תַּחְתֶּ֙יךָ֙ יֻצַּ֣ע רִמָּ֔ה וּמְכַסֶּ֖יךָ תּוֹלֵעָֽה׃

אִתְּחַת לִשְׁאוֹל יְקָרָךְ אִתְרְגוּשַׁת תּוּשְׁבְּחַת זְמָרָךְ תְּחוֹתָךְ יְשַׁווּן רִמָה וְעֵיל מִנָךְ רִיחֲשָׁא:

הורד. יצע. יתכן היותו פועל עבר כמו אשר ילד לו (בראשית ל"ה כ"ו), ויתכן היותו עתיד תחת עבר, ובא על דרך לשון זכר כמו ולקח מהם קללה (ירמיה כ"ט כ"ב) והיא דרך צחות, וככה בלשון קדר, וכן ומכסך, והוא פועל:

הורד. מה שהיית מתגאה עודך חי הנה הורד הגאוה אל השאול כי הנך כאחד העם:

המית נבליך. קול המית נבלים וכלי נגון שהיה נשמע בביתך הנה גם היא ירדה שאולה כי פסקו אותן השמחות:

תחתיך. הרמה היה לך למצע והתולעה למכסה ממעל:

הורד. מלשון ירידה:

המית. מלשון המיה ושאון:

נבליך. שם כלי זמר נבל:

יצע. מלשון מצע המשכב: