ע֥וֹד הַיּ֖וֹם בְּנֹ֣ב לַעֲמֹ֑ד יְנֹפֵ֤ף יָדוֹ֙ הַ֣ר (בית) [בַּת־]צִיּ֔וֹן גִּבְעַ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {פ}

עַד כְעַן יוֹמָא רַב וְסַגִי עִדַן לֵיהּ לְמֵיעַל הָא סַנְחֶרֶב (מַלְכָּא דְאַתּוּר נְטַל וַעֲבַר תְּלַת אַרְנִין וּדְבַר עִמֵיהּ אַרְבְּעִין אַלְפִין גוּסְפְּנִין דִדְהַב דִבְנֵי מַלְכִין קְטִירֵי תָגָא יַתְבִין בְּהוֹן וּדְבַר עִמֵיהּ מָאתָן אַלְפִין אֲחִידֵי סַיְפִין וְרוּמְחִין וּדְבַר עִמֵיהּ מָאתָן וְשִׁיתִּין אַלְפִין מְחַצְצֵי גִירִין גוּבְרִין דְרָהֲטִין קֳדָמוֹהִי מְאָה אַלְפִין אוּרְכָּא דְמַשִׁרְיָתֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסִין צַוָאר סוּסְוָתֵיהּ אַרְבְּעִין פַּרְסִין מִנְיָן מַשִׁרְיָתֵיהּ מָאתָן וְשִׁתִּין אַלְפִין רִיבּוֹא חָסֵר חַד וְכֵן אֲתוֹ עַל אַבְרָהָם כַּד רְמוֹ יָתֵיהּ לְגוֹ נוּרָא יְקֵדְתָּא וְכֵן עַתִידִין לְמֵיתֵי עִם גוֹג וּמָגוֹג כַּד יִשְׁלֶה עַלְמָא קִצֵי לְמִתְפַרְקָא מַשִׁרְיָתָא קַדְמֵיתָא כַּד עֲבַרוּ בְיַרְדְנָא שָׁתוּ מַיָא דַהֲווֹ בְיַרְדְנָא מַשִׁירְיָתָא תִנְיֵתָא כַּד עֲבָרוּ בְיַרְדְנָא חָפָרוּ בִירִין וְשָׁתוּ מַיָא) אֲתָא וְקָם בְּנוֹב קִרְיַת כַּהֲנַיָא לִקֳבֵיל שׁוּרָא דִירוּשְׁלֵם וְעָנֵי וַאֲמַר לְחַיָלוּתֵיהּ הָלָא דָא הִיא קַרְתָּה יְרוּשְׁלֵם דַעֲלָא אַרְגֵשִׁית כָּל מַשִׁרְיָתִי וַעֲלָהּ כְּבֵשִׁית כָּל מְדִינָתִי הָא הִיא זְעֵירָא וַחֲלָשָׁא מִכָּל כְּרַכֵּי עַמְמַיָא דִכְבֵישִׁית בִּתְקוֹף יְדִי עֲלָהּ קָם מָנִיד בְּרֵישֵׁיהּ מוֹבִּיל וּמַיְתֵי בִּידֵיהּ עַל טוּר בֵּית מַקְדְשָׁא דִי בְצִיוֹן וְעַל עֲזָרָתָא דְבִירוּשְׁלֵם:

עוד. יבוא היום שיעמוד בנוב:

עוד היום. כ״כ מיהר בהליכתו למען יעמוד בנוב בעוד יום כי משם יכול הרואה לראות את ירושלים:

ינופף. כשראה את ירושלים היה מניף ידו עליה בדרך בזיון ולעג כאומר הלא בנקל אכבשנה:

הר וכו׳ גבעת וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

ונופף. ענין הרמה: