וְהָיָ֤ה הֶחָסֹן֙ לִנְעֹ֔רֶת וּפֹעֲל֖וֹ לְנִיצ֑וֹץ וּבָעֲר֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם יַחְדָּ֖ו וְאֵ֥ין מְכַבֶּֽה׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וִיהֵי תוּקְפֵיהוֹן דְרַשִׁיעַיָא כִּנְעוֹרֶת כִּתָּנָא וְעוֹבַד יֶדְהוֹן כְּנִיצוֹץ נוּרָא כְּמָא דִמְקָרְבִין דֵין לִסְטַר דֵין וְדָלְקִין תַּרְוֵיהוֹן כַּחֲדָא כֵּן יְסוּפוּן רַשִׁיעַיָא אִינוּן וְעוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָא וְלָא יְהֵא עֲלֵיהוֹן חַיָס:
והיה החסון. תקיף והוא תואר השם, כי השם הוא חוסן:
לנעורת. הוא שינוער מהפשתים:
לניצוץ. כמו שביבים, וכמוהו ונוצצים כעין נחשת קלל (יחזקאל א' ז'), והטעם על הפסילים שיחזקום שלא ימוטו, הפועלים בעת צרתם, בעבור שלא הושיעום,, ישרפום גם הם ישרפו:
וזה טעם ובערו שניהם. כמו מדוע לא יבער הסנה (שמות ג' ג'):
ואין מכבה. ואין עוזר:
החסון. הפסל העשוי מעץ חזק כמ״ש עץ לא ירקב יבחר (לקמן מ) לנעורת. שהוא דבר חלש וקל להשרף:
ופועלו. החרש העושה הפסל, היה דומה לניצוץ אש:
שניהם. הפסל והחרש:
ואין מכבה. לא ימצא מי מכבה ואין ביד הפסל לעזור ואף לא לעצמו:
החסן. החזק וכן חסין יה (תהלים פט):
לנעורת. היא הפסולת שמנערין מעצי הפשתן:
לניצוץ. הוא הנתז מן הבערת האש וכן ונוצצים כעין נחושת (יחזקאל א׳:ז׳):
ובערו. ענין שרפה והדלקה:
מכבה. מלשון כבוי:
