בְּכֵן כַּד תְּתוּבוּן לְאוֹרַיְתָא תִּבְעוּן מִן קֳדָמַי וְאַעְבֵּיד בָּעוּתְכוֹן אֲמַר יְיָ אִם יְהוֹן חוֹבֵיכוֹן כְּתִימִין כְּצִבְעוֹנִין כְּתַלְגָא יֶחֱוָרוּן אִם יִסְמְקוּן כְּזָהֳרֵיתָא כַּעֲמַר נְקֵי יְהוֹן:
לכו [ונוכחה]. יש אומר כי ונוכחה דברי השם, כמו ועם ישראל יתוכח [מיכה י' ב'] והנכון בעיני שהוא דברי הנביא לישראל, כאומרו השם אמר לי שנקבל תוכחת, כי גם הנביא אמר ויסרני מלכת (ח' י"א) כאשר אפרש:
כשנים. כמו שני התולעת (שמות כ"ה ד'), והטעם הפך כי אם תכבסי בנתר (ירמיה ב' כ"ב), כי יסור העון ותשובו נקיים מכל חטוא, וזה פי' רחצו:
כשלג וכצמר. כפול בטעם:
ונוכחה. נברר הדברים לדעת מי סרח על מי:
אם יהיו וכו׳. ר״ל וכאשר תודו שהדין עמדי ותשובו לי אז אם יהיו חטאיכם אדומים כשני תולעת יולבנו כשלג ר״ל אכפר על חטאתכם (דימה העון לכתם אדום שהוא צבע חזק ונראה למרחוק ולא יוסר מהר בכבוס):
לכו. הוא ענין לשון זרוז כמו ועתה לכו ונהרגהו (בראשית ל״ז:כ׳) והלא לא הלכו אליו:
ונוכחה. ענין ברור דבר כמו אשר הוכיח ה׳ (שם כד):
כשנים. חוטים צבוע אדום כמו ותולעת שני (שמות כה):
כתולע. הוא שם הצבע שצובעים בו אדום:
