יְהוֹשֻׁעַ ח׳ · ל״ג

לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשׁוֹנָה לְהַקְדִּים בְּרָכוֹת לִקְלָלוֹת: בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה.

וְכָל יִשְׂרָאֵל וְסַבוֹהִי וְסַרְכוֹהִי וְדַיָנוֹהִי קַיְמִין מִכָּא וּמִכָּא לַאֲרוֹנָא קֳדָם כַּהֲנַיָא לֵוָאֵי נָטְלֵי אֲרוֹנָא דִקְיָמָא דַייָ כְּגִיוֹרָא כְּיַצִיבָא פַּלְגֵיהוֹן לָקֳבֵל טוּרָא דִגְרִיזִין וּפַלְגֵיהוֹן לָקֳבֵל טוּרָא דְעֵיבָל כְּמָא דְפַקֵיד מֹשֶׁה עַבְדָא דַייָ לְבָרָכָא יַת עַמָא יִשְׂרָאֵל בְּקַדְמֵיתָא:

נגד הכהנים הלוים. הכהנים בני לוי אשר עמדו עם הארון באמצע ואמרו הברכה והקללה:

חציו. ששה שבטים:

לברך וכו׳ בראשונה. (משנה סוטה ז ה) בתחילה פתחו ואמרו: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל וכו׳, ואחר זה אמרו: ארור האיש וכו׳, וכן כל הארורים:

כאזרח. זה ישראל גמור מלידה:

מול. נגד:

לברך את העם. כפי דעת הראב"ע בפי' התורה, היו ששה שבטים שבהר גריזים אומרים הברכות וששה שבהר עיבל אומרים הקללות, והלוים שעמדו למטה אמרו רק הארורים הכתובים שמה, וכן אמר (דברים כז, יב - יד) אלה יעמדו לברך וכו' ואלה יעמדו על הקללה וכו' וענו הלווים, לכן אמר שישראל עמדו נגד הכהנים הלוים (שהלוים פתחו בארור, ולא הוצרך להודיע זה פה, כי נודע כי כתורה עשו). ושעור הכתוב ישראל לברך את העם בראשונה, ישראל הם הקדימו הברכה בראשונה, שלא כלוים שפתחו בקללה, ומלת ישראל קאי על המברך, ושעורו לברך את העם היו ישראל בראשונה (דלפי' המפרשים זרה פה ה"א הידיעה של העם, וגם מוזר לאמר עם ישראל). ומ"ש והחציו עם הכינוי, שהיה החצי הידועים בתורה שהיו מיוחדים לאמר הקללות, כי חציו סתם יפול על מחצית סתם, מה שיהיה: