יְהוֹשֻׁעַ ח׳ · כ׳

יָדַיִם כֹּחַ.

וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּסוּ אֶל הַמִּדְבָּר כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה, נֶהְפַּךְ לְהִלָּחֵם אֶל הָרוֹדֵף.

וְאִתְפְּנִיאוּ אֱנָשֵׁי עַי לַאֲחוֹרֵיהֶן וַחֲזוֹ וְהָא סְלִיק תְּנָנָא דְקַרְתָּא לְצֵית שְׁמַיָא וְלָא הֲוָה בְהוֹן חֵילָא לְמַעֲרָק לְכָא וּלְכָא וְעַמָא דְאַפֵיךְ לְמַדְבְּרָא אִתְחֲזַר עַל רָדְפָא:

אל הרודף. הם אנשי העי, שהיו מתחלה רודפים לישראל:

ידים. מקום, כמו (שמואל ב יח יח) יד אבשלום:

השאלות(כ - כב) אחר שאמר והעם הנס נהפך אל הרודף למה כפל שנית ויהושע וכו' וכל ישראל וכו' וישובו וכו', ויפלא איך היו לישראל בתוך הלא לא היו מוקפים רק מצד צפון ומצד דרום ועדיין היו יכולים לברוח לצד מזרח או לצד מערב?

ויפנו וכו' ולא היה בהם ידים וכו'. תחלה בעת נטה יהושע ידו בכידון עמדו הבורחים ופנו פניהם נגד האויב, והאויב נבהל כי ראה עשן העיר מאחריו והמחנה לפניו, ועמדו נבהלים מבלי יודעים מה לעשות, ואחר זמן מה כששער יהושע כי יוכל האורב לצאת מן העיר להסגיר את האויב בל יפלט לו פליט, וישובו, והתחיל להכות את אנשי העיר: