וְעָשִׂ֨יתָ לָעַ֜י וּלְמַלְכָּ֗הּ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤יתָ לִּֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ רַק־שְׁלָלָ֥הּ וּבְהֶמְתָּ֖הּ תָּבֹ֣זּוּ לָכֶ֑ם שִׂים־לְךָ֥ אֹרֵ֛ב לָעִ֖יר מֵאַחֲרֶֽיהָ׃

תָּבֹזּוּ לָכֶם וְאַל תַּחֲרִימוּ הַשָּׁלָל עוֹד.

וְתַעְבֵּיד לְעַי וּלְמַלְכָּה כְּמָא דַעֲבַדְתָּ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ לְחוֹד עֲדָאָהּ וּבְעִירָהּ תִּבְזוֹן לְכוֹן אַתְקַן לָךְ כְּמָנָא לְקַרְתָּא מֵאֲחוֹרָאָה:

מאחריה. לא מן העבר אשר תבואו אליה:

אורב. יושב במסתור המארב:

ועשית. לשרוף העיר ולהרוג כולם:

רק שללה. שביריחו נתנו לאוצר ה':

ובהמתה. ששם החרים אותם, עתה תבוזו לכם, כי פה לא יהיה הכבוש כולו נסיי כמו שהיתה נפילת חומת יריחו שלכן הקדישו השלל, רק יהיה ע"י תחבולת מלחמה, ולכן שים לך ארב לעיר: