בִּ֖י אֲדֹנָ֑י מָ֣ה אֹמַ֔ר אַ֠חֲרֵ֠י אֲשֶׁ֨ר הָפַ֧ךְ יִשְׂרָאֵ֛ל עֹ֖רֶף לִפְנֵ֥י אֹיְבָֽיו׃

בְּבָעוּ אֲדֹנָי מָה אֵימַר בָּתַר דְאַחֲזָרוּ יִשְׂרָאֵל קְדַלְהוֹן לְמֶהְפַךְ קֳדָם בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן:

מה אומר. אחר שהרגיש בעצמו שהרבה אמרים מול מעשה ה׳, חזר ואמר: מה אומר אם לא כדבר הזה, הואיל וישראל הפך עורף בנוסם, ואצעק מכאב לב:

בי. ענין לשון בקשה, כמו (בראשית מד יח) בי אדוני:

בי אדוני. עתה טוען, ב] על העתיד, שגם אם חשבת כי נוכל לנצח בדרך הטבע כי חזקים אנחנו מגויי הארץ (ומה שנפלנו בעי היה מפני שלא יצאו רק ג' אלפים איש, וכזה וכזה תאכל החרב ומה בכך שנפלו ל"ו איש, כן דרך המלחמה), זה היה נכון עד עתה שנפל פחדנו על תושבי הארץ ולא קם עוד רוח באיש לערוך נגדנו מלחמה, היינו נוצחים בקל גם במלחמה טבעית. לא כן עתה, מה אומר עתה אחרי אשר הפך ישראל עורף, שעתה סר פחדם ויתחזק לבם להתקשר נגדנו, וא"כ מעתה הלא: