וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מֶ֣ה עֲכַרְתָּ֔נוּ יַעְכׇּרְךָ֥ יְהֹוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּרְגְּמ֨וּ אֹת֤וֹ כׇל־יִשְׂרָאֵל֙ אֶ֔בֶן וַיִּשְׂרְפ֤וּ אֹתָם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּסְקְל֥וּ אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִֽים׃

וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ... אֶבֶן שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת.

וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם הָאֹהֶל וְהַמִּטַּלְטְלִין.

וַיִּסְקְלוּ אֹתָם הַשּׁוֹר וְהַבְּהֵמָה.

וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ מָה עַכַרְתָּנָא יַעְכְּרִינָךְ יְיָ בְּיוֹמָא הָדֵין וּרְגָמוּ יָתֵיהּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאַבְנַיָא וְאוֹקִידוּ יַתְהוֹן בְּנוּרָא בָּתַר דִרְגִימוּ יַתְהוֹן בְּאַבְנַיָא:

מה עכרתנו. רצה לומר, מה מאוד עכרתנו, ולזה יעכרך ה׳:

ויסקלו אותם. בניו ובנותיו ושורו וכו׳ (ויתכן לפי שבניו ובנותיו ידעו מזה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין מד א) ולא גלו הדבר, לכן נסקלו גם הם, אולם רבותינו זכרונם לברכה לא אמרו כן):

וישרפו אותם. האדרת והלשון והאהל וכו׳:

וירגמו. ענין השלכת אבנים:

וירגמו אותו בני ישראל אבן. ויקימו עליו גל אבנים גדול להורות שלא מת שם אדם זולתו ומ"ש וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים שב אל הבעלי חיים שהם שורו וחמורו וצאנו וספר ששרפום באש אחר שסקלו אותם באבנים ולא כלל יחד סקילת הבעלי חיים עם סקילת עכן שהוא מבואר שלא יוכללו יחד בזה הענין האדם והבעלי חיים: